הגיוס לצהל- עצות להורי י"ב

[רוזי אזרזר]

להורי התלמידים שלום רב!
לאחרונה עלו בקרב התלמידים וההורים חששות מפני המעבר מביה"ס לצבא. החלטתי להרים את הכפפה ולנסות לסייע בידי התלמידים להתמודד עם השינוי הזה בחייהם. האזנתי לתוכנית הרדיו, "מתבגרים", בעריכתה של תמר טורובייץ, אשר שודרה ברשת א' בנושא "מתבגרים והגיוס לצהל". הייעוץ ניתן על ידי  מוטי גלן, עובד סוציאלי קליני. העליתי על הכתב את עיקרי הדברים בתקווה שהדבר יוסיף לכולנו תובנות. 

ובכן,עם הגיוס לצהל הנער או הנערה מתנתקים מהבית, מהחדר הפרטי ומהמסגרת החמה והולכים ללא- ידוע וללא- מוכר, לפיכך החששות לגיטימיים ומוצדקים!
יחד עם זאת, עלינו לזכור שעד היום עם כל החששות רוב האנשים עמדו בזה והצליחו לשרת בצבא, וכך הדבר גם לגבי התלמידים שלנו. צריך לשדר למתבגרים- יש על מי לסמוך!- הם יכולים לסמוך על עצמם, יש להם כוחות להתמודד עם זה ולעבור את זה בשלום, וכמובן, שהם יכולים לסמוך על ההורים והמפקדים.

אספו מידע על הצבא, מידע מפזר ערפל ומקטין אי ודאות - כיום ישנם אמצעים רבים להשיג מידע- חברים, אחים ואחיות בוגרים, אינטרנט (הזכרתי בעבר את האתר הנפלא- "עולים על מדים"), אפשר לשלוח מיילים לצבא ולהתקשר.

בימים הראשונים, בטירונות, הצבא מנסה להפוך את התיכוניסטיים לחיילים. הם מצידם סבורים כי עליהם להיהפך לחיילים כבר ביום הראשון. החיילים החדשים חשים בדידות, לחץ, ניכור וכד'.ברגעים אלה מה שהחייל הצעיר צריך זה יכולת הסתגלות. הסתגלות זה אומר: "ניתן ללמוד לאט לאט!" "אל תצפה מעצמך שכבר ביום הראשון תהיה חייל, אתה צריך ללמוד החל מאיך קושרים שרוכי נעליים וכלה בכיצד להניח גומיות" יש להסביר להם שיקחו את הזמן, שאף אחד לא מצפה מהם שיהיו חיילים כבר ביום הראשון. בנוסף לכך, לומר להם שכמו שעד היום הם הסתגלו להרבה מצבים חדשים, ועברו דברים קשים בחייהם, מן הסתם גם את זה הם יעברו.

לגבי תחושת "הלבד" באוטובוס ובטירונות- מילת המפתח בעניין זה היא זמן- זה עניין של דקות ואולי ימים עד שמכירים חברים חדשים ובסופו של דבר גם נהנים מההזדמנות הזו. הזכירו לילדינו שהם לא לבד! ההורים והמפקדים נמצאים ברקע כדי לתמוך ולסייע!

דעו, הצבא היום יותר קשוב. לאור תחקירים ובדיקות שנערכו בצבא, המפקדים מקבלים הדרכות והנחיות- איך להתייחס לטירונים, לזהות מצבי מצוקה, לתמוך, להושיט כתף . בנוסף לכך,לרשות החיילים עומד קב"ן. לקב"ן יש כלים להקשיב, לתמוך, לחזק ולהקל על החייל. ובמידת הצורך, גם להעביר חייל מתפקיד לתפקיד וממקום למקום כדי שהוא יוכל להמשיך ולשרת בצבא.

לכם ההורים יש תפקיד חשוב בתהליך השינוי הזה. שימו לב לסימני מצוקה כגון: הסתגרות, ירידה בתיאבון וכד'. כמו כן, ישנן מסגרות שבהם ניתן לקבל יעוץ בהפחתת חרדות לפני השירות, במקרים קיצוניים כדאי לפנות לאיש מקצוע (ולא לחשוב שזה פשוט יעבור!).
כמו כן, השתדלו לא להעביר "לילדים" את החרדות שלכם, קשה להם לראות יום לפני הגיוס את אמא בוכה ואת אבא הולך וחוזר בעצבנות, במקום זה, שדרו להם שאתם סומכים עליהם ותנו להם את ברכת הדרך.

עד כאן להפעם, המשיכו לשתף אותנו, את מחנכי השכבה, במצוקות ובלבטים של התלמידים וכן, גם בהצלחותיהם ובשמחות שלהם, ונשמח להתחבט יחדיו! 

אני מאחלת לכם ולתלמידינו היקרים מעבר קל ומוצלח!

                                                                                                           שלכם
                                                                                                         רוזי אזרזר