תגובה לטקס יום השואה שנערך במקיף

[דורית זוננשיין]

התגובה הגיעה לתיבת הפניות של האתר.

תלמידים ומורים יקרים !
ליבי החסיר פעימה כאשר ראיתי את העיבוד שהענקתם לשירי בטקס יום השואה השנה בבית ספריכם.
את השיר כתבתי כאשר מלאו לי 17, לאחר השתתפות במסע החיים בפולין.
כיום אני "מורה ואם בישראל" -זה ביטוי שהפך לקלישאה אך אני בהחלט גאה בו, וגאה בכם מאוד,
בדרך בה התחברתם לשיר ובכלל לנושא השואה. הצלחתם להעביר בטקס משהו אדיר והוא החיבור היום-יומי
שצריך להיות בחיי ההווה שלנו עם אותו עבר ועל כך-תבורכו.

סמדר פלק פרץ



נעלים הן אבני דרך
הן מסמלות את דרכו של אדם
כל התלאות והמכשולים שעבר בדרכו
כל המקומות שאליהם הן נשאו אותו
נעלים הן אבני דרך
ופעמים הן נראות אביזר חסר ערך
סתם נעלים עם או בלי שרוכים
סתם נעלים אפופות אבק דרכים
אבל היום, כשראיתי אותן, המון נעלים
נעלים שחורות, נעלים עכורות
אני ראיתי את אחי
את אחי צועדים בדרך הייסורים
ובדרך פלא הם לא היו שחוחים
לא, הם לא היו בוכים
הם צעדו בגאון יחפים
ללא אותן נעלים
ללא אותם כיסויים גשמיים נאלחים
כי הם כבר לא היו בני אדם
הם היו מלאכים

מאת סמדר פלק-פרץ, "והמלך ישן", הוצאת סער 1992