פורום מקיף עומר

דעות קדומות

דעה קדומה היא עמדה, שלילית בדרך כלל, כלפי חברים בקבוצה מסוימת.  עמדה היא הערכה כללית שיש לאדם על אנשים, על אובייקטים ועל נושאים שונים. הדעה הקדומה, כמו כל עמדה, מהווה סכימה חברתית, כלומר מסגרת לארגון מידע.
מהיותה עמדה היא כוללת את 3 המרכיבים של העמדה: קוגניטיבי, רגשי והתנהגותי.
1.מרכיב קוגניטיבי-מה חושב האדם על נושא העמדה.
2.מרכיב רגשי-מה מרגיש האדם כלפי נושא העמדה.
3.מרכיב התנהגותי-נכונות להתנהג בדרך מסוימת כלפי נושא העמדה.
דוגמא לדעה קדומה: ה ______ טיפשים, אני שונא אותם, לא אעסיק עובד ____________. 
הדעה הקדומה היא קטגוריזציה של אנשים לקבוצות, תוך הגזמה בדמיון הפנים קבוצתי, והגזמה בהבדלים בין קבוצה זו לקבוצות אחרות.
דעה קדומה אינה סטריאוטיפ. סטריאוטיפ כולל רק את המרכיב הקוגניטיבי.
דעה קדומה אינה אפליה. אפליה היא התנהגות שלילית בפועל.
גורמים להיווצרות דעות קדומות
1.קונפליקט בין קבוצות-תחרות בין קבוצות על משאבים מוגבלים (כסף, משרות, סטטוס חברתי) גורמת להיווצרות ד"ק. מטרת הד"ק היא גרימת אפליה לרעה של הקבוצה היריבה כדי להגדיל את סיכויי הזכייה במשאבים המוגבלים. 
המחקר של שריף: סכסוך ושיתוף פעולה בין קבוצות
שאלת המחקר: באילו תנאים גדלים הסיכויים שיתפתחו יחסים של שיתוף פעולה בין הקבוצות, ובאילו תנאים גדלים הסיכויים שיתפתחו ביניהן יחסים של עוינות?
שיטת המחקר: ניסוי.
אוכלוסיית המחקר: ילדים בני 11-12, שלא הכירו זה את זה. בריאים, מסתגלים היטב לביה"ס ולסביבתם, מתקדמים באופו רגיל בלימודיהם, בעלי ציון רגיל במבחני משכל וללא בעיות התנהגות.
מהלך המחקר: הילדים נשלחו למחנה קיץ, שם חולקו לשתי קבוצות.
שלב א-שלב יצירת הקבוצות:
השערה: כאשר יחידים שלא היו ביניהם קשרים פועלים יחד בתלות הדדית כדי להשיג מטרה משותפת, תיווצר במשך הזמן קבוצה.
מהלך: כל קבוצה עסקה במשך שבוע בפעילויות משלה, שעניינו את הילדים וחייבו פעילות הדדית.
תוצאות: נוצר מבנה קבוצתי שתאם את ההשערה.
מסקנה: פעילות הדדית המכוונת לקראת השגת מטרות בעלות ערך גבוה לחברים היא תנאי מספיק ליצירת קבוצה.
שלב ב-שלב יצירת הסכסוך:
השערה: תחרות על משאבים מוגבלים תיצור קונפליקט בין קבוצות, ויתפתחו עמדות שליליות כלפי הקבוצה היריבה. הסכסוך בין הקבוצות יגביר את הלכידות בתוך הקבוצות.   
מהלך: בשבוע השני נאמר לילדים שמעתה ישתתפו בתחרות עם הקבוצה השניה, והקבוצה המנצחת תקבל פרס.
תוצאות: נוצר מצב של תחרות אינטנסיבית כי כל קבוצה רצתה לזכות בפרסים. נוצר מתח בין הקבוצות שהתבטא בעלבונות והתגרויות בתחילה ואח"כ אף באלימות ובהרס. הקבוצה היריבה תויגה כנחותה ובעלת תכונות שליליות, ואילו קבוצתם נתפסה כעליונה.
מסקנה: סכסוך מתמשך על משאבים מוגבלים הוא תנאי מספיק להתפתחות איבה, מעשי תוקפנות ודעות קדומות שליליות.
שלב ג-שלב החלשת הסכסוך 
השערה: כדי להחליש סכסוך אפשר לפעול בדרכים הבאות:
1.להפיץ מידע חיובי על הקבוצה האחרת. 2.להפנות את חברי הקבוצה לערכים מוסריים.
3.לקיים שיחות עם מנהיגי הקבוצות. 4.לערוך מפגש עם הקבוצות על בסיס שוויוני.
מהלך: הניסיון לקרב בין הקבוצות בשלושת הדרכים הראשונות נכשל.  היריבות צומצמה כאשר החוקרים הציגו בפני הילדים מטרה משותפת-מטרת על, אותה ניתן להשיג רק באמצעות שיתוף פעולה בין הקבוצות.
תוצאות: לאחר שבוע נוצרו גם חברויות בין ילדי שתי הקבוצות.
מסקנה: 1.סכסוך בין קבוצתי הוא תוצאה של תנאים סביבתיים ואינו נובע מאפיונים של חברי הקבוצה.
2.שיתוף פעולה ולכידות תוך קבוצתית גוברים כאשר הסכסוך הבין קבוצתי מחריף.
3.יחסים בין קבוצתיים משפיעים על התפקידים, העמדות והנורמות בכל אחת מהקבוצות.
4.מפגש בין קבוצות עוינות אינו מספיק לפתרון הסכסוך.
2.צרכים פסיכולוגיים-יש 3 צרכים פסיכולוגיים בלתי מודעים הגורמים ליצירת ד"ק:
א.הצורך בהצדקה עצמית-כאשר יש דיסוננס (קונפליקט/ניגוד) בין עמדה להתנהגות, האדם יפתח ד"ק. לדוגמא: עמדה-כל בני האדם שווים. התנהגות: העסקת עובדים ממגזר מסוים בפחות משכר המינימום. ד"ק נגד חברי מגזר זה תפחית את הדיסוננס.
ב.הצורך בכוח-אדם בעל הערכה עצמית נמוכה ובמיוחד אם הוא ממעמד חברתי נמוך, יחזיק בד"ק נגד קבוצה אחרת כדי לרומם את עצמו.
ג.הצורך בביטוי תוקפנות-בתהליך החיברות לומדים את האיסורים חברתיים על ביטויי תוקפנות, אך תוקפנות מתעוררת כשחשים תסכול והיא מופנית בדרך של ד"ק כלפי קבוצה חלשה. לדוגמא: אנטישמיות שהתעוררה בתקופות קשות במהלך ההיסטוריה.
3.למידה חברתית-ד"ק נרכשת ע"י חיקוי והזדהות, בעיקר בילדות, בשל חשיפה לד"ק או קבלת חיזוקים לגביהן.
המחקר של קלארק וקלארק (1945):
מטרה: לבדוק דעות קדומות בקרב ילדים קטנים.
מהלך: בדיקת העדפותיהם של ילדים במשחק עם בובות.
תוצאה: ילדים שחורים אהבו לשחק עם בובות לבנות יותר מאשר עם בובות שחורות. הם תיארו את הבובות הלבנות כטובות ומושכות יותר מהשחורות.
המחקר של הרבה וגרנט (1970):
המטרה: שחזור המחקר של קלארק וקלארק.
תוצאות: הילדים השחורים העדיפו את הבובות השחורות.
מסקנה: ילדים לומדים בגיל צעיר את העמדות הרווחות בזמנם. בשנות ה- 40 השחורים היו עדיין מופלים לרעה, ואילו בשנות ה- 60 בעקבות מאבק חברתי שונה הדימוי העצמי שלהם והושקע מאמץ בשינוי עמדות הלבנים כלפיהם באמצעות הסיסמה "שחור הוא יפה".
אישיות סמכותנית
המחקר של אדורנו:
מטרה: בעקבות האנטישמיות הקיצונית בגרמניה הנאצית, לבדוק מהן הסיבות ליצירת ד"ק, ובאופן ספציפי לבדוק האם אנשים בעלי ד"ק הם בעלי תכונות אישיות ייחודיות.
הנחות המחקר: האנטישמיות היא גילוי אחד של עמדה כללית יותר: אתנוצנטריות. האתנוצנטריות היא הנטייה להחזיק בעמדה חיובית כלפי אנשים שתרבותם דומה לשלך ועמדה שלילית כלפי אנשים שתרבותם שונה, מפני שתרבותו של האדם נתפסת כעליונה לעומת התרבויות השונות הנחותות. האנטישמי הוא בעל ד"ק כלפי כל המיעוטים.
מהלך: בדיקת תכונות האישיות של אנשים המחזיקים בד"ק.
תוצאה: נמצאו אפיונים אישיותיים דומים בקרב אנשים המחזיקים בד"ק. החוקרים כינו אותם בעלי אישיות סמכותנית: בעלי דעות נוקשות, צייתנים, נכנעים לסמכות בצורה עיוורת, מגנים כל אדם הסוטה מנורמות שמרניות, מתייחסים בחוסר סובלנות כלפי חולשה (עצמית ואצל האחר), דוגלים בהענשה וחשדנים. מעריצים את הוריהם בצורה מופרזת, אינם סובלים ביקורת על הוריהם ועל עצמם, ומעוותים את המציאות כאשר יש בהם או בהוריהם פגמים. הם בוחרים להתחבר לאנשים בעלי סטטוס גבוה.
ההסבר הפסיכואנליטי לקיומה של אישיות סמכותנית הוא מבנה אישיות בעל סופר אגו נוקשה, איד חזק ואגו חלש, המפעיל מנגנוני הגנה רבים (בעיקר היפוך תגובה והתקה).
החוקרים פתחו את סולם F – פאשיזם – כדי למדוד את מאפייני האישיות הסמכותנית. הסולם כולל 9 מרכיבי אישיות מרכזיים שהעיקרי בהם הוא ציות לסמכות.
יציבותן של דעות קדומות
ד"ק היא סכימה לעיבוד מידע חברתי. אנו קשובים יותר וזוכרים יותר מידע שמאשר את הד"ק ומעוותים מידע סותר כדי להתאימו לד"ק, ולכן קשה לשנות ד"ק.
המחקר של שטרנהל:
מטרה: להוכיח את ההיפך מהנאמר לעיל, כלומר שהאדם מקדיש יותר מחשבה למידע הסותר את הד"ק שלו.
מהלך: החוקרים תיארו בפני הנבדקים אדם בעל התכונות הבאות: תוקפנות, חוסר התחשבות ויושר, כלומר יצרו לגביו ד"ק. אח"כ קיבל כל נבדק סיפור המתאר את אותו אדם. בחלק מהסיפורים תאמה התנהגותו את התכונות שתוארו, בחלקם הוא נהג בניגוד להן ובחלקם פעל באופן ניטראלי. החוקרים  מדדו את משך הזמן שנדרש לנבדקים לקרוא את הסיפורים.
תוצאות: הנבדקים הקדישו יותר זמן לקריאת הסיפורים שסתרו את הסכימה. אח"כ כשהתבקשו להיזכר באדם הם זכרו יותר את ההתנהגויות שסתרו את הסכימה.
מסקנה: אנחנו מנסים לשכנע את עצמנו בנכונות הד"ק שלנו חרף קיומו של מידע הסותר אותה.