פורום מקיף עומר

מלי גרין, סופרת ועיתונאית. נשואה פלוס תשעה.
מלי גרין פורסם:  16.09.08, 08:59
לינק לטור באינטרנט:
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3594662,00.html

שנת הלימודים התחילה ונראה שבהתחלה כולם לא מרוצים - כל הילדים קיבלו את המורים הכי נוראיים.
למלי גרין, אמא מנוסה לתשעה, יש כבר כמה תובנות.
השורה התחתונה: הורים, תנשמו עמוק. הכול יסתדר

זה התחיל על הספסל בגינה, המקום בו אפשר לקבל את כל האינפורמציה האפשרית בכל נושא שתרצו,
החל ממידע על העגלה הכי חדישה בשוק ועד לשיטה הפסיכולוגית החדשה לטיפול בסרבני אכילה.
התיישבתי שם בין האמהות, שלפתי את שקיות הכריכים של הילדים, חילקתי ירקות, ובעוד
הם סועדים את ליבם באוויר הצח, הצטרפתי לשיח האמהות.

"אני ממש לא מרוצה מהמורה של הבת שלי", כך טענה בנחרצות השכנה מהקומה העליונה.
"כל כך קיוויתי שהיא תקבל את המורה אורית והתאכזבתי לגלות שאורית היא המורה של הכיתה
המקבילה והכיתה של בתי קיבלה את המורה דורית הקפדנית. אני חייבת לגשת ולדבר על עם המנהלת".

"אצלי זה להיפך", התפרצה אחרת לשיחה. "אתן לא יודעות איך אני שמחה ומאושרת. הייתי בלחץ שמא הבת שלי תקבל את המורה חגית, הידועה כמורה קשוחה למדי, בעלת דרישות מפליגות. והבת שלי, הרי אתן מכירות אותה, היא כל כך עדינה. חששתי שמא היא תישבר לגמרי".

 

טרם הספקתי להגיב להן והנייד שלי צלצל. "אל תשאלי, מלי, אני מה-זה-בדיכאון. הבן שלי קיבל את המחנך הכי גרוע בשיכבה", אחותי קוננה באוזני מעבר לקו. "התקשרתי למנהל, שלפחות ירפדו להם את הדרך עם מורים מקצועיים טובים. המנהל אמור לחזור אלי ובינתיים אני עצבנית".

 

שיחת היום
כנראה שהנושא בוער בימים אלה, כי אחרת איך אפשר להסביר שניקרו בדרכי בבת אחת שלושה דיונים בנושא? אחותי עדיין המתינה למילות האמפתיה, אבל במקומן עלו קולות משונים מפי. "מה את צוחקת, מלי? אני כמעט בוכה!"

 

"זה לא שאני צוחקת עלייך, חלילה", מיהרתי להרגיע אותה. "את מוזמנת להגיע אלינו ולהשתתף בדיון".

 

האם מדובר במגיפה חדשה? האם המורים והמורות מעלים על דעתם אילו קואליציות חורשים מאחורי גבם?
כמה שיחות טלפון רצות בין ההורים להנהלה מיד עם פתיחת שנת הלימודים?
האם הם יודעים איזו תווית נושא כל אחד על עצמו?

"מה את אומרת?" שאלו אותי החברות לספסל. "זה קרה לך פעם?" קרה? ועוד איך!
שימי בכורי בן השמונה חזר הביתה בוכה, שבועיים אחרי תחילת שנת הלימודים:
אמא, המורה ישי הוא המורה הכי קשה בכל בית הספר. אני לא מסתדר איתו.
הוא קפדן בצורה לא נורמלית, מתייחס אלינו כאילו היינו תלמידים בכיתה ח'
ואם מישהו מעז לאחר אפילו בדקה אחת בלבד, הוא מעניש בעונשים חמורים.
היום נכנסתי דקה לאחר הצלצול. הוא היה בכיתה ואמר שבשיעור הבא אעשה הכתבה על עשר מילים.
אמא, את חייבת לדבר עם המנהל".

ואני, אמא מגוננת שרק רוצה שלבן שלי יהיה טוב, חיבקתי אותו, ניחמתי והבטחתי לעקוב אחרי המורה הקשוח. שימי צדק. שמעו של המורה ישי יצא בכל בית הספר כמורה קפדן וקשוח. הורים רבים התלוננו בהנהלה על שיטת חינוכו ואני הצטרפתי והחלטתי להפעיל את כל כושר הדיבור שלי. שיחליפו להם מחנך באמצע השנה. לא מעניין אותי!

 

אין מורה טוב המקובל על כולם
רציתי להתקשר למנהל, רק שהפרטנר עצר בעדי. "מלי, גם אני מנהל בית ספר. לכל מנהל יש את השיקולים שלו. נכון שכאמא את רואה רק את הבן שלך, אבל יש מכלול של שיקולים בנתינת מחנך מסוים לכיתה מסוימת. לפעמים הכיתה זקוקה ליד חזקה יותר, לעיתים מדובר בכיתה חלשה והילדים שם זקוקים לסוג מסוים של מורה.

 

אם כמנהל אחליף מורים לפי הדרישות של ההורים, לעולם לא נוכל לנהל שנת לימודים. אהיה עסוק בשיבוצים יום יום. צריך להסתכל גם על הצדדים האחרים של המורה. המורה ישי, למשל, עם כל קפדנותו, הוא אדם אנושי ונחמד, שאינו מתנהל על פי קפריזות. הוא מנחיל לילדים משמעת ונותן כלים לחיים. אין מורה טוב המקובל על כולם".

 

"אבל תסכים איתי שישנם מורים שכ-ו-ל-ם אוהבים ומרוצים מהם".

"תתפלאי, גם למורה הטוב ביותר יש מתנגדים בין ההורים.
ישנם הורים שאינם מגבים את המערכת כלל ומטילים כל בעיה ולו קטנה, וכל כישלון של ילדם - רק על המורה".

 

לא התקשרתי למנהל ושימי החמוד, המשיך להתלונן על המורה ישי הקפדן במשך כל השנה.
הוא לא אהב אותו, הטרוניות חזרו על עצמן שוב ושוב, אבל איכשהו הוא עבר את השנה בשלום.
נשמתי לרווחה כשהשנה הסתיימה, והתפללתי שבני, הבן הבא בתור, יקבל מורה אחר.

 

התבדיתי. בני קיבל גם הוא כמחנך את המורה ישי. כמעט בכיתי.
המחשבה על התמודדות עם עוד שנה של טרוניות ומענות וכאבי לב, עשתה לי כאב ראש.
והנה, הפלא ופלא, דודי חזר מאושר, כולו נלהב מהמורה החדש שלו.

 

"שימי, למה אמרת שהוא קשוח? הוא אחלה מורה שבעולם! נכון,
הוא מעניש מי שמאחר ודורש שיהיה סדר במחברות,
אבל יש לו סיפורים כל כך מעניינים והוא כל הזמן מחמיא לילדים שמתנהגים יפה".

 

בני פרח ולמד בהתלהבות במשך כל השנה, מאושר מהמורה שנפל בחלקו,
עד שמספר פעמים טרחתי לבדוק אם לא מדובר במקרה במורה אחר, או שמא המורה ישי שינה פאזה.
לא, מדובר באותו מורה עם אותה שיטת חינוך. גם בכיתה של דודי היו הורים שקיטרו וצעקו שהמורה קשוח,
ופתאום פקחתי עיניים וגיליתי שגם בכיתה של שימי היו הורים שהיו מרוצים מהמורה ישי.

 

פתאום היכתה בי התובנה שהרצון הטבעי שלנו כהורים הוא לרפד את החיים של הילדים שלנו,
להסיר מדרכם מכשולים, אפילו קטנים, כמו חבר מעצבן או מורה קשוח. לפעמים אנחנו שוכחים
שבאיזשהו שלב לא נוכל כבר לרפד להם את העתיד.

 

האם בעוד עשרים שנה אוכל להחליף לילד שלי בוס קשוח או מעסיק מעצבן?
אני אוכל להיות שם, לשמוע, להקשיב, אבל הם יצטרכו להתמודד,
כמו ששימי התמודד בשנה הזאת ולמד להתאים את עצמו לדרישות מורה קפדן.
כי רק ההתמודדות תחשל אותם להמשיך לפסוע בשביל החיים. וחוץ מזה,
קיבלתי שיעור בבית הספר של החיים: על טעם ועל ריח אין להתווכח.